שם: קריס פיורה גיל: 32
חי ב: ברלינגטון
משפחה: שותפה, ג’וליה שאטן; אבא, אהרון; האח ג’וש; מוט ארבע רגליים, מפרקי אצבעות
ספורט ראשוני: טיפוס סלע
קריס פיורה, נשיא Crag-VT (קבוצת גישה למשאבים), אוהב למצוא מסלולים חדשים. יש לו 85 עלייה ראשונה (לא כולל סלעים) לזכותו. פיורה מאמן את עליון פריסבי בבית הספר התיכון קולצ’סטר ועובד בפטרה צוקים, אך הוא אומר שהדבר היחיד שמעניק לו הנאה רבה כמו טיפוס הוא תפקידו כמנהל מחנה Unirondack בלואוויל, ניו יורק.
ספר לנו על פסטיבל הטיפוס החדש שיתקיים החודש אצל Cochran.
פסטיבל הטיפוס של ורמונט (20-22 בספטמבר) יהיה פסטיבל הטיפוס הראשון של ורמונט. יהיו הדגמות ציוד ומרפאות. מטפסים מקצועיים יועברו לדיבור, כולל מתי הונג, בשעה 19:00. בשבת, והוא מישהו שהייתי נוסע שלוש שעות לשמוע. מה שאנחנו באמת נרגשים הוא הסיכוי לאחד את הקהילה, לא לגייס כסף, אלא רק כדי לענג ולהעריך את טיפוס ורמונט.
תמיד היית מטפס?
התחלתי לטפס לפני שמונה שנים, רגע לפני שעברתי לברלינגטון, אבל התחלתי להיות אובססיבי מהר מאוד. התחלתי לטפס בגלל מריסה גורמן, בן זוגי לשעבר, שפגשתי במדינת פלטסבורג. טיפסתי בבית כמה פעמים, אבל היא הייתה עיקרית לימודי משלחת אז היא עזרה לי לעבור דירה בחוץ.
איך הסתבכת ב- Crag-VT?
עברתי לברלינגטון לפני שבע שנים והצטרפתי לדירקטוריון כשנתיים לאחר מכן. הייתי סגן נשיא במשך שנתיים והייתי נשיא שניים. חלק מהסיבה היא רצון להחזיר לקהילת הטיפוס, אך גם לוודא שהדברים נעשים בצורה הטובה ביותר. אלה מאיתנו על הלוח ראו אזורי טיפוס שלא היו מנוהלים היטב, וטיפוס חסר אחריות רע למאמצי השימור והארץ. בצד ההפוך, טיפוס טוב, אתי ואחראי מעניק לאנשים הערכה לארץ שהם משתמשים בהם ומגדל תחושת כבוד.
בואו נדבר על רכישת כיפת בולטון.
כיפת בולטון היא הפרויקט הגדול ביותר ש- Crag-VT לקח אי פעם והוא גם המימון הגדול ביותר שקרן הגישה [קבוצת סנגור לאומית לטיפוס] העניקה אי פעם. המספר הזה מעט מנופח מכיוון שרכשנו בית עם המימון ואז חזרנו לרבים ממנו עם המכירה המחודשת. Crag-VT קיים כבר 20 שנה ואנחנו הבעלים של שלושה נכסים נוספים אך סולם הפרויקט הזה היה גדול בהרבה. בשנות השמונים הצוק הזה היה סגור מכיוון שאנשים לא כיבדו את הארץ. אנשים הסגירו והמשיכו לטפס עד שחתך ברור שהפך את זה לבלתי אפשרי. כאשר הוקמה crag-vt, הלכנו לבעלי האדמות לבקש הסכמה לטפס ונדחו. חזרנו כל חמש שנים בערך ו -18 שנה אחר כך, כאשר בחרו למכור, הם נתנו לנו את הזריקה הראשונה ברכישת הבית והאדמות. זה היה מעל 400,000 $ ולא חשבנו שיש לנו סיכוי לגרום לזה לקרות אבל קרן הגישה הייתה מוכנה לעזור. זה די מגניב ומשהו שאנחנו ממש שמחים עליו. בסופו של דבר נבצע הקלת שימור באמצעות ספירה על אדמות ורמונט ואנחנו נמצאים בתהליך סיום תוכנית חניה.
איך הצלחת כל כך מספר רב של עלייה ראשונה?
לפני שש שנים טיפסתי על ג’רזי ליל המחצבה בבולטון עם מריסה וראיתי שורה של אחזקות בין שני מסלולים וחשבתי שזה יכול להיות מסלול משלה. לא ידענו כלום על הברגה. הייתי אז באוניברסיטת ורמונט – אני מניח שהתיישנות נגמרה כדי שאוכל להודות שגנבתי תרגיל והבאתי אותו לשם. היינו קרובים מספיק כדי להיות מסוגלים להטעין את ג’רזי פיורנטינה המקדחה מהרכב, אבל זה לא היה ממש במשימה כשדשדשנו קדימה ואחורה בין הרכב לקיר. זו הייתה הדרך הגרועה ביותר לעשות את זה. בסופו של דבר רכשתי תרגיל משלי, אבל הייתי סטודנטית לתארים מתקדמים אז תכננתי להחזיר אותו אחרי שסיימנו. כאשר לקח לי רק שמונה שניות לקדוח בורג, הבנתי שאני ממש שמחתי בתהליך ושמרתי על המקדחה. התלהבנו כל כך שטיפסנו על המסלול בזמן שהוא עדיין היה רטוב. התוצאה הסופית הייתה שני מסלולים בינוניים שהם באמת שום דבר להמליץ עליו אז קראנו לאחד “איפה הברגים?” והשני “חשבתי שיש לך את זה” כמחווה לאופן בו עשינו את זה. גיליתי שאהבתי לתלות על החבלים, לבדוק את הרוק הרופף ולראות אם זה בטוח. זה היה סוג של פאזל. כשתסיים, יש לך משהו שאתה ממש שמח עליו, למרות שזה לא מסלול מוכר במיוחד בוורמונט. גזירת העוגן בחלקו העליון לאחר טיפוס זה היה תחושה יוצאת מן הכלל.
הייתי מחובר אבל לא היו כל כך מקומות שבהם יכולתי למצוא סלע חדש ג’רזי סאו פאולו עד שקראתי על המקום הזה בשם Bone Mountain, שהיה צוק שלא נחקר בעיקר בבולטון ללא מטפסים בריגים. ניגשנו לצוק וכשהייתי במרחק של 500 מטרים, הלסת שלי צנחה. הרמתי את העותק שלי של Schist קשה ולא יכולתי להאמין שלא היו מסלולים רבים. אני חושב ששילשנוnull